שומריהם מתכוננים ליציאה . עם רדת הלילה הם נשארו בחשיכה בבניין שנקרא בפי הברלינאים "בית הזוועות", לאחר שנודע כי אסירים נכבלו בשרשראות אלכסוניות אל קירות תאיו, כמו בחדר עינויים מימי הביניים . זמן לא רב אחרי עלות השחר ב ‑ 2 במאי נשמעו קולות . התריס שכיסה את החלון בדלת התא נפתח, וקול ביקש ברוסית את מפתח הדלת . "אין מפתח", השיב לנגה, הקומוניסט שידע מעט רוסית . "אנחנו אסירים" . החייל פנה והלך, וכעבור כמה דקות שמעו האסירים גרזנים מנפצים את הדלת . היא נפתחה עד מהרה, והם מצאו את עצמם מביטים בפניו המחייכות של חייל צעיר, איש הצבא האדום . הוא וחבריו לקחו את האסירים לשעבר למזנון של שומרי הס"ס והציעו להם אוכל . אחד מהם פלט כדור בשוגג, אירוע נפוץ למרבה הצער בצבא האדום, ויוזף וגנר, הגאולייטר לשעבר, נפל מת לצדו של הכומר ריינקה . חיילים סובייטים אחרים לא בזבזו זמן לריק . וילונות המשי שכיסו את הקירות באולם קבלת הפנים המפואר של הימלר נתלשו מכרכוביהם ונצררו בחבילות, מוכנים למשלוח חמשת הקילוגרמים הבא הביתה . בבונקר הפיהרר, בשעות הבוקר המוקדמות, ישבו גנרל האנס קרֶבּס וגנרל וילהלם בּוּרגדוֹרף איש לצד חברו במש...
אל הספר