50 | חיים דנון במשך כחודש למדנו את משימות השריונר השונות : נהגות, תותחנות, טעינה וירי . הכול חוץ מהמקצוע שבו נשמש למעשה — מפקדים . זה נשמר לשלב הבא . עם סיום לימוד המקצועות, חברי ואני נשלחנו למחנה 302 בנגב, הנמצא דרומית לבאר שבע, לקורס מט"קים — להכשרתנו להיות מפקדי טנקים . שם התחלנו להתאמן על שרמנים M50 , המצוידים בתותח 105 מ"מ, אותו מאיישים חמישה אנשי צוות ולא ארבעה כמקובל ברוב הטנקים : נוסף לנהג, לטען, לתותחן ולמפקד, ישנו גם מקלען . ההכשרה כללה אימונים מסוגים שונים . באחד הימים היינו במטווח, הפעם מטווח זעיר . מפקדינו הורו לנו להתקין רובה על התותח ועמו ירינו כמעין תחליף לכלי הירי האמיתי של הטנק . כך ישבנו המפקדים הצעירים על הצריחים ותרגלנו . בכל פעם צוות אחר טען וירה . הצוותים היו עסוקים ללא הרף בעבודה על הטנקים — גירוזים, שימונים והקפדה על ניקיון הנשק . בכל יום הצטווינו להבריק הכול, כחלק ממשמעת ברזל המונהגת בקרב אנשי הפלדה . הקושי היה אמיתי, נורא ממש . כמעט שלא יכולנו לשמור קשר עם הבית . לא ניתן היה לטלפן וממילא העסיקו אותנו כל הזמן . בלילות כמעט שלא ישנו . החומר הלימודי לא היה המכשו...
אל הספר