על התקווה

224 | עיונים בחינוך : מאמרים בפילוסופיה של החינוך אינו מובטח וּוַדאי לעצמו ; שאם לא כן, היה בטחון התקווה המקוָה – במקום להיות אמיץ, ולעיתים קרובות זקוף - פרדוקסאלי – טריוויאלי גרידא" . 22 ומכאן נראה כי התקווה לעולם מתכוונת למציאות שהתממשותה אינה וַדאית והיא תלויה, כך אכן נראה, בפעילות למענה . בספרו המונומנטלי העיקרון תקווה הבחין ארנס בלוך בין שני היבטים של תקווה : "התִּקווה הַמְּקוּוָה" [ die gehoffte Hoffnung, the hoped hope ] , היסוד ה"אובייקטיבי", מושא התקווה, מה שמקווים לו, ו"התִקווה הַמְּקַוָּה" [ die hoffende Hoffnung, the hoping hope ] , היסוד ה"סובייקטיבי", הַפְּעִילוּת 23 בכך קבע בלוך, למעשה, כי התקווה לא הנאבקת למען מימוש מושא התקווה . רק שאינה חלה על מציאות שמימושה ודאי, אלא גם אינה בבחינת ייחול מנטלי בעלמא, הלך - רוח גרידא [ a mere wishful thinking, a mere state of mind ] , אלא הפעילות למען מימוש מושׂאה . 24 מושא התקווה שבלוך דן בו באורח ספציפי הוא כינון של חברה קומוניסטית - הומניסטית, אבל התובנות והקטגוריות שלו בהקשר זה רלוונטיות, למיטב הבנתי, גם למושאי תקווה נוספים ואחרים...  אל הספר