הדיאלוג הסוקרטי כחרב פיפיות מבחינה פדגוגית

50 | עיונים בחינוך : מאמרים בפילוסופיה של החינוך סוקרטס המחנך השתדל בהערת בן - שיחו ובחקירתו הפדגוגית - אירונית לדלות מתוכו את התובנה הנכונה, אבל נכשל בכך . כאן עלינו לשאול, שמא האירוניה הפדגוגית וחוויית ה״שיתוק״ שמוליכה אל הודאה באי - ידיעה אינן רק אמצעים חיוביים לכינון של תובנות נכונות בקרב החניכים ולאימוץ של מידות טובות בהתנהגותם, אלא עלולות לפעול גם באורח שלילי להכשלת התהליך החינוכי – כחרב פיפיות – בכך שיעלו בקרבם דווקא את חולשת הרצון ויכבו את הלהט ה״ארוטי״ לרכישת הדעת ? לימדתי מספר פעמים את הדיאלוג מנון בכיתות שונות של פרחי הוראה ובמקומות אחרים, ונוכחתי לא פעם לדעת שיש מבין התלמידים – אמנם לא רבים – אשר מזדהים דווקא עם הדמות של מנון, המבקש נוֹחוּת מנטאלית, ולא עם זו 59 ואכן סוקרטס של סוקרטס, אשר חוקר אותו ללא לאות ואינו נותן לו מנוח . אינו נותן מנוח לא רק למנון, אלא גם לקוראים ; הוא בהחלט עלול לייגע, להעליב ולייאש . כמה מבין התלמידים שעקבו אחר ההנחיות הפדגוגיות - אירוניות של סוקרטס במנון, ואשר נמשכו בלשונם והתפתו לפיכך לומר בטעות ( או אפילו רק להסכים לכך בשתיקה ) , שאורך הצלע של ר...  אל הספר