פרק שביעי 388 הנורמטיבי . הרב פיינשטיין היה מודע למגבלותיו של המין יישומהּ אלא למעשה שאינהּ בשל קיומן , הוא עלול להגיע לידי טעות . ועם זאת , חרף הידיעה ולעובדה ש האנושי , הברורה שאין בכוחם של חכמי ההלכה לדלג אל מעבר לתבונתם האנושית ולהשיג את והוראתהּ סבר שפרשנותהּ , ( שקופה לבני האדם אינהּ שמעצם מהותהּ ) האמת האלוקית נתונות להכרעה שיכריעו הללו מתוך עיונם במקורות . ההכרעה שיכריעו בכל זאת הפוסקים מתוך הבנתם השכלית ומתוך עיונם בכובד ראש ולשם שמים , אפילו תהיה שגויה , תקבל תוקף הלכתי מחייב ותיחשב ל ' דברי אלוקים חיים ' מכוח הַפְּרֵרוֹגָטִיבָה יסודית המתעוררת כאן היא שאלת גבולות שאלה קבוע ' אמת להוראה ' . שניתנת להם ל לטעון רשאים נהיה ובאילו תנאים אימתי הלגיטימיות של פסק שהורה החכם להלכה : בכובד " התקבלש על פי אף , ולכן , תו קבל אפשר ל ואין בטעותלידתו הלכה מסוים שפסק אלו בשאלות משלים דיון ותו ? תקפ - מנוס מלהכריז על אי אין " ראש וביראה מהשם יתברך 24 : משה ברות ידב פיינשטיין הרב ערך הורה ודן כפי מה שסובר שהוא דין שאיכא כוח הוראה להראוין להוראה שאם אמת דינו דין בהעובדא שבאה לפניו כשאינו טעות ...
אל הספר