42 מחשבות לא חינוכיות פְּרֵה ופּוֹסְט קורונה מבינים . הם פותרים בעיות באופן מכני ושוכחים במהירות את המעט שלמדו ( אך הם זוכרים היטב את "חרדת המתמטיקה" ) . הישגיהם של רוב התלמידים בלשון ובהבעה משתקפים בהתבטאות שלהם בעל פה ובכתב, שאיכותה אינה עולה על זו של הפוסטים שהם מעלים ברשתות החברתיות ( "אם אוציא מהמקלדת של בִּתי את האות ח' היא תהפוך לאנאלפביתית" אמר אב אחד ) . את התכנים שלמדו בהיסטוריה רובם שוכחים שעות אחדות או ימים אחדים לאחר הבחינה, ומחזיקים בזיכרונם המטושטש כמה שמות ואירועים שהם אינם מסוגלים למקם על ציר הזמן . במונחים עסקיים, התשואה של מערכת החינוך, המורים והתלמידים אינה מצדיקה את השקעתם . בית הספר אינו מתרגש . הוא מתנחם ב"שיטת הטעימות" שלו : התלמידים לא תמיד מבינים וזוכרים את מה שלמדו, אך העיקר שטעמו מתחומי דעת רבים וקיבלו תיאבון . בעתיד הם יעמיקו בהם או בחלקם . ניל פוסטמן וצ'רלס ויינגרטנר כתבו שבית הספר אינו מלמד בשיטת הטעימות, כי אם בשיטת החיסונים : הוא נותן לתלמידים חיסון נגד מתמטיקה, נגד היסטוריה . . . לתודעתם של התלמידים מוזרקים נוגדנים ‑ למידה חסרת משמעות, מדכדכת ומעיקה ...
אל הספר