לא התלבטתי לרגע ולא חיכיתי שאשתי תחזור מהחוג . התלבשתי במהירות ויצאתי לכיוון ביתו של מפקד הבסיס, שגר מולי . דפקתי בדלת . פתחה לי את הדלת אשתו, שאותה חיבבתי מאוד, חיוך גדול על פניה העגולות והנאות . שאלתי אותה בטון רציני אם אפשר לדבר עם מפקד הבסיס . המפקד הגיע ואני התחלתי לדבר . . . ואז הוא סיפר לי את הדבר הבלתי - ייאמן הבא : האישה שהגיעה אלי הביתה החליטה שהיא בהיריון ממנו . דלתות הבתים בשיכוני המשפחות בבסיסים היו תמיד פתוחות, כמו בקיבוץ, והיא היתה מגיעה אליהם הביתה, נכנסת ללא הזמנה, הולכת במסדרון הארוך אל חדר השינה שלהם, נשכבת על המיטה, מלטפת את בטנה ומדברת בקול על הילד שעתיד להיוולד לה ולמפקד הבסיס . היא עשתה זאת מדי יום, גם כאשר היו בבית . היא לא היתה בהיריון, לא ממפקד הבסיס ולא מאף אחד אחד . היא פשוט היתה חולה, ובסופו של דבר אושפזה במחלקה פסיכיאטרית וקיבלה טיפול . זו היתה סיטואציה מאוד לא פשוטה בבסיס בכלל ובשיכון המשפחות בפרט . הרגישות שבה מפקד הבסיס ואשתו טיפלו במצב עוררה אצלי הערכה גדולה אליהם מאז ועד היום . • • • כשמשהו נראה לך הזוי ולא מובן, המציאות יכולה להיות הזויה אפילו יותר ....
אל הספר