לאתוס תרבותי, זהותי דתי ואף לאומי שונה . . . מה משותף לכל המגזרים הללו ? האם יש לנו שפה אזרחית משותפת, אתוס משותף ? האם יש לנו מכנה ערכי משותף, שבכוחו לחבר את כל המגזרים הללו יחד במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ? " נאומו של הנשיא מעמיד בסימן שאלה חריף את מידת ההצלחה של הפרויקט הממלכתי מבית מדרשו של בן ‑ גוריון . הוא מדגיש את העובדה שהקהילות לא התערו זו בזו ; לא נוצר מרחב תרבותי משותף ומוצק ; הברית הישראלית התבססה על ביטחון וחרדה מפני האויבים שמבחוץ, אך טרם נוצר נרטיב משותף לבני כלל השבטים והקהילות . נאומו של הנשיא עורר שלוש שאלות מרכזיות : הראשונה נוגעת לעצם חלוקתם של אזרחי ישראל לשבטים . ניתן להצביע על ארגונים, מוסדות ולעתים ‑ יישובים, קיבוצים עיירות וערים, המהווים ביטוי מובהק לאידיאולוגיה שבטית הגוררת התנהלות השואפת לקדם את האינטרסים של בני השבט . ואולם נראה שישראלים רבים לא רואים בשייכות השבטית שלהם גורם "מגדיר זהות" . אצל אזרחים רבים הגדרת השייכות השבטית אינה אלא הצהרה כללית, נטולת השפעה על אופי חייהם . השייכות השבטית נובעת, בדרך כלל, משלוש סיבות שונות : 88 ‑ השתייכות משפחתית ‑ קהי...
אל הספר