מִשְׁכּולֶת רישומה של חוויית השכול והיתמות בנסיבות צבאיות ביצירתן של מיכל שכנאי־יעקבי ואסנת אוסטרליץ כאומניות בוגרות

248 יעל גילעת שדה האומנות, ובייחוד מוסדותיו המרכזיים, עסק במידה מועטה בשאלות של אבל ושכול, לא כל שכן ביתמות בנסיבות צבאיות . תערוכות ומחקרים העוסקים במבעים אומנותיים של אבל ושכול צבאי מתוך חוויית היתמות המסופרת בגוף ראשון יחיד / ה, נדירים יותר מאשר אלה שעסקו בדמותו של חייל, אימת המלחמות, פולחן הנופלים ומשקל המיליטריזם בתרבות 1 הרחק מהשדרה הראשית של שדה האומנות התקיימו מספר הישראלית . מצומצם של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות שהתייחסו במפורש ליתמות צבאית, לחוויית היתמות בגוף ראשון, תוך שיתופם של אומנים ואומניות שהם בנים, אחים, בנות או אחיות שכולות וכן אימהות ורעיות . נראה, שבעוד שהפרספקטיבה הזהותית ובתוכה המגדרית קונה לה מקום בשיח האומנותי, יתמותן הצבאית של אמניות כבנות השכולות נעדרת בו, כאילו המגדר נעצר בשערי השכול הילדי בנסיבות צבאיות . בחרתי להתמקד בעבודותיהן של אסנת אוסטרליץ ( נ . ,1969 קריית טבעון ) ומיכל שכנאי-יעקבי ( נ . ,1967 קיבוץ יפעת ) , שתיהן אומניות רב-תחומיות ששכלו את אבותיהן בנסיבות צבאיות בילדותן, גדלו כבנות שכולות, התחנכו לאור מושגי הקרבה, קורבן וגבורה המוטמעים בפולחן הנ...  אל הספר