זיכרון קומוניקטיבי ותרבותי

18 יאן אסמן והחיים בקבוצות וקהילות מאפשרים לנו לבנות זיכרון . במהלך אותן שנים ממש פיתחו פסיכואנליטיקנים כזיגמונד פרויד וקרל גוסטב יונג תיאוריות של זיכרון קולקטיבי, אך הוסיפו לדבוק בזיכרון מהסוג הראשון, ברמה הפנימית והאישית, שעה שחיפשו את הזיכרון הקולקטיבי לא בדינמיקה של חיי החברה אלא במעמקי התת-מודע של הנפש האנושית . ואולם, אבּי ורבורג, ההיסטוריון של האומנות, טבע את המונח ״זיכרון חברתי״ ביחס לרמה התרבותית, השלישית ; דומה שהוא היה הראשון שהתייחס לדימויים חזותיים, כלומר, להחפצות תרבותיות, כאל נשאים של זיכרון . הפרויקט המרכזי שלו עסק בחקר ״העולם הבא״ ( Nachleben ) של התקופה הקלאסית בתרבות המערבית והוא כינה את הפרויקט ״מנמוזינה״ ( Mnemosyne ) , המונח היווני העתיק לזיכרון ואִמן של תשע המוזות . כהיסטוריון של האמנות, ורבורג התמחה במה שכינה Bildgedächtnis ( זיכרון איקוני ) , אך את הגישה הכללית הרואה בהיסטוריה של ההתקבלות צורה של זיכרון ( תרבותי ) אפשר ליישם גם בכל תחום אחר של צורות סמליות ( 1986 Gombrich, ) . זה מה שביקש תומאס מאן לעשות בארבעת ספרי י ו ס ף 1 שלו, שראו אור בין 1933 ל- 1943 ואפש...  אל הספר