המהפכה שלא הייתה 271 אותי ולראות את האדם מעבר לסטריאוטיפ של "הבוגד" . אבל הירידה במתח המהפכני והפרידה מהז'רגון הלניניסטי הייתה הדרגתית ואיטית מאוד . אני קורא היום את המכתבים שכתבתי ואת הדברים בריאיון עם יואלה, ואני רואה שעדיין ניכרת הלשון הלניניסטית הדוגמטית . חסר, במידה רבה, הממד האישי, הרגשי, הבלתי אמצעי . כל מילה שנייה היא מושג או ציטוט ממרקס ומלנין . מאוחר יותר, באחד השלבים של הקמפיין הציבורי, עלה רעיון שאכתוב את סיפורי האישי, וכך אסביר, שרציתי לחולל מהפכה קומוניסטית דווקא למען הישראלים ולא נגדם . הטקסט הזה עדיין אצלי, וגם בו, כשאני קורא אותו, בצד הקטעים האישיים, שחלקם מרגשים ונוסטלגיים, נמצא הצד האידיאולוגי הדוגמטי . "אתה חייב להסביר לציבור", אמרה לי לאה, "מה היו הכוונות שלך אז, ומה אתה חושב היום . היום יש אווירה אחרת, ומידה של פתיחות שלא הייתה בזמן המשפט . היום יש הכרה בעם הפלסטיני, ובזמנו גולדה מאיר אמרה, הרי, שאין עם פלסטיני" . באפריל 1982 התקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב דיון בעתירה שהגיש אלי, העורך דין שלי, נגד שירות בתי הסוהר, "כי תינתן לעותר חופשה לשם עריכת טקס נישואין בחו...
אל הספר