16 אודי אדיב גיבורי הסיפורים שם היו איכרים ופועלים קשי יום, ושמרדו באדוניהם האכזריים ורודפי הבצע, או זקנים אוהבי החוכמה, שהטיפו מוסר למלכים ולאדונים הצעירים, ולימדו אותם כיצד לנהוג בנתיניהם על פי מידת הצדק והסובלנות . מאוחר יותר, בגיל הנעורים, קראתי את הספרים הסובייטים בהוצאת "ספריית פועלים" ו"הקיבוץ המאוחד" : "אנשי פנפילוב", "הדון השקט", "לא על הלחם לבדו" ו"מפרץ בודד מלבין באופק", ואת ספרי ההרפתקאות והרומנים ההיסטוריים : "עלובי החיים", "שנת ה – 39", "באש ובחרב", "בת מונטסומה", ו – "בית טיבו" . נראה, כי בספרים הללו היה יסוד הומניסטי אוניברסלי שהפך אותי, כבר בגיל צעיר, כדברו של פובליוס טרנטיוס – אפר, ל"אנוש הנני, ושום דבר אנושי אינו זר לי" . החינוך המשותף לא חיזק בהכרח את הקשר בין האחים, ולמעשה בכל שנות ילדותי לא היה לי קשר משמעותי עם מיכלי אחותי ועם אסף, אחי הצעיר . הייתי נפגש איתם רק בחדר של ההורים, לשעה או שעתיים ביום . אולם הם היו "ילדים קטנים" ואני רציתי כבר להיות ילד גדול . בשבתות אהבתי לטייל עם אבא לאורך המסילה או לנסוע איתו לשדה, מאשר לבלות עם אימא ועם שני אחיי הקטנים . תמי נולד...
אל הספר