זיאד והתקשורת העברית אחרי 'יום האדמה'

הנהגה לאומית 161 למרות מה שקרה ב- 30 במרץ, רוחשים בני העם שלנו אהבה, שאי-אפשר לבטאה במילים, לעמלים היהודיים, לכוחות הדמוקרטיים היהודיים, לכל אדם בעל מצפון, כי להגן על זכויות עם אחר, זו גם הגנה על זכויות העם המגן . במילים אחרות — אנו גאים בחברינו היהודים, בכוחות הקדמה 31 והדמוקרטיה וגאווה זו תמשיך לפרוח גם בעתיד . בעוד שרק"ח הדגישה את המסר הזה ב'זו הדרך', עיתונה בעברית, לא הצלחתי למצוא כל התייחסות לנאום בתקשורת הזרם המרכזי בעברית . שם, רווחה עדיין הדמוניזציה של זיאד, שהוצג כלאומן קיצוני ומסוכן, קנאי רווי שנאה . הכתב אורי שטנדל העניק לו את הכינוי הססגוני 32 והמשורר חיים גורי תיאר אותו כ"שעטנז בלתי "המשורר הארסי" 33 העיתונאי יהושע ביצור הוסיף : נסבל של ישו, סטאלין וערפאת" . "עיניו בורקות מאש השנאה" . 34 הפחד הקולקטיבי מפני זיאד שיקף חרדות ציוניות עמוקות, שלא היו קשורות למילותיו של זיאד או למעשיו, אך הוא עורר אותן יותר מכל אדם אחר מבין חברי מפלגתו . הפחד הזה שעורר זיאד מעורר תהייה, לאור העובדה שהוא הציג עצמו באופן עקבי כאזרח המדינה שדורש רפורמות וכמנהיגו של מיעוט לאומי שתובע זכויות במסגרת ...  אל הספר