ג'ודית באטלר 62 נתמך כראוי על ידי המשלתה של הפעולה לאירוע יחידאי, מאחר שהפעולה מתגלה כנסמכת על פעולות קודמות ועל הישנות של "מעשים", שאולי מדויק יותר לתארה כשרשרת של ציטוטים . פול דה – מאן מראה במאמרו " Rhetoric of Persuasion ", שההבחנה בין מבעי – חיווי ) constative utterances ( לבין מבעים ביצועיים ) performative utterances ( מסוכלת על ידי המעמד הבדיוני של שניהם : "כוחה של השפה לבצע הנו בדיוני ממש כמו כוחה של השפה לְחוות טענה" . יתרה מזו, הוא כותב, "הרטוריקה, בהגדרתה כשכנוע, היא ביצועית, אלא שבהגדרתה כמערכת של פיגורות לשוניות היא מפרקת את הביצועיות שלה – עצמה" ) 131 - 129 : 1987 de Man ( . 3 . מכאן נובע מעמדו השנוי במחלוקת של אותו מערך מבעים שאוסטין מכנה "אילוקוציוניים", שכן כוחה המחייב של הפעולה במבעים ביצועיים אלה רק נדמה כנגזר מכוונתו או מרצונו של הדובר . ב – " Signature, Event, Context " טוען דרידה שאת הכוח המחייב שאוסטין מייחס לכוונת הדובר בפעולות אילוקוציוניות כאלה, נכון יותר לייחס לכוחו הציטוטי של הדיבור, לחזרתיות המכוננת את הסמכות של פעולת – הדיבור ובה – בעת גם את אופייה הבלתי י...
אל הספר