64 יהודה ישראלי, אסתר פלד הבאה היא שהוא יהיה רצוי מדי, במובן זה שהיא לא תשחרר אותו . גם אז הוא סוג של אובייקט, אובייקט יקר או אובייקט חשוב, אבל לא חופשי להפסיק להיות ענף בעץ או איבר בגוף ולהתחיל להיות גוף בפני עצמו . כאן תופיע חוויית הפרנויה, החוויה שכל הזמן ישנו סביבו העץ שהוא עצמו מהווה ענף שלו, הדבר הזה שהוא לא מצליח להתנתק ממנו . שלב אחד מעבר לזה, השלב השלישי בסולם : שהתנאי שבו הוא יוכל להתנתק זה שהוא יהיה דחוי . וכאן יש לנו כל הפנטזיות של להיות דחוי . מתי אדם מדמה לעצמו שהוא דחוי ? כשכך הוא יכול לפתור את תחושת החנק שמתפתחת אצלו כשהוא רצוי מדי, כשלא משחררים אותו . במובן זה, אני דחוי משמע אני קיים, אחרת אני מצוי במצב סימביוטי . זהו האדם שמארגן לעצמו להיות מפוטר מהעבודה כדי להשתחרר . אסתר : מה פירוש "שלב אחד מעבר לזה" ? באיזה מובן ? יהודה : קצת יותר נפרדות . שלב אחד מעבר להיות איבר בגוף זה להיות איבר כרות מן הגוף . אסתר : רגע ; ישנו ה"דחוי" הראשון, האמיתי, זה שעלול למות מרוב שהוא דחוי . יהודה : הוא לא "דחוי" כי הוא מעולם לא היה לא – דחוי, לא היה שייך . הוא לא רצוי . "דחוי" זה כשהיית ...
אל הספר