משפט הטמפלרים ומשפטי מכשפות

ובהם ז'ק דה מוליי ( de Molay ) , המאסטר הגדול של המסדר . במקביל נתפס גם רכושו העצום של המסדר . חרף מחאותיו של האפיפיור, נפתחו חקירות נגד העצורים, שנוהלו בידי כמרים שהיו כפופים לרשויות המדינה . לרשות החוקרים עמדו שיטות עינויים יעילות, לאחר שכבר במאה ה ‑ 13 אישרה הכנסייה לאינקוויזיציה שימוש באמצעים אלה, בכפוף למגבלות אחדות, כדי להיאבק בכפירה . וכך עמדו האינקוויזיציה ומנגנון העינויים שלה לרשותם של המלך ואנשיו . בתוך זמן קצר הודו מרבית הנחקרים שנתפסו בפריז באשמות שיוחסו להם, כולן או חלקן . אשמות אלה, שנאמר עליהן שהתייחסו לדברים שכמותם לא נשמעו, עבירות שנורא לחשוב עליהן ומזעזע לשמוע על אודותן, כללו עבודת השטן, התכחשות לישו ומעשים לביזויו, יחסים הומוסקסואליים, ועוד . ריבוי אשמות מסוג זה נועד מן הסתם לסייע בגיבוש דעת קהל, שבאותם ימים היתה 152 אחוזת חרדות בפני מעשי כשפים וחשש משדים ומרוחות, כנגד הנאשמים . זמן לא רב לאחר מעצרו הודה ז'ק דה מוליי, המאסטר הגדול של המסדר, תחת העינויים, במרבית האשמות שיוחסו לו ( אך הוא כפר בהומוסקסואליות ) . כמוהו עשו גם מרבית בכירי הארגון שנתפסו בידי אנשיו של פיליפ...  אל הספר