משום ש"גידולו של ילד על ידי אב שהולידו, על ידי בעילה אסורה של אמו, ולא עוד אלא שעשה כן מתוך תכנון מראש, על מנת לרכוש לעצמו ולאשתו העקרה ילד, עלול לפגוע קשות בילד" ( השופטת דורנר ) . ואולם, לבי עם נימוקיהם של השופטים שלמה לוין ומישאל חשין, שהגיעו לאותה תוצאה על יסוד הנמקה שונה . לדעתם, לא ניתן לומר שזהו מקרה שבו הוכח שהאב הטבעי אינו מסוגל לדאוג לבנו כראוי, וכי לפי לשון החוק, כפשוטה, אין למסור את הילד לאימוץ בלא הסכמת אביו . ואולם, חרף העובדה שזוהי לשון החוק, מן הראוי לסייגה על יסוד הכלל האוניברסלי המונע מאדם ליהנות מן המעשה הפסול שעשה . השופט חשין, שהצביע מפורשות על פרשת אוריה החתי ועל פרשת נבות היזרעאלי, כינה עיקרון זה בלשון "הרצחת וגם ירשת", באומרו כי "לא נקבל - על דרך העיקרון - שאדם יעוול ויימצא נשכר בעוולתו" . לדברים אלה הוסיף ש"עקרון 'הרצחת וגם ירשת' - במובנו הרחב - מתקיים בצד חקיקת הכנסת, ובמקרה הנוכחי הוא שולל בעד האב את האפשרות לזכות בבנו על ידי כך שימנע את מסירתו לאימוץ . 172 הרצחת וגם ירשת
אל הספר