הרעיון הליברלי התחיל כרעיון של פילוסופים . מאז המאה השמונה עשרה הוא התפתח לאוסף גישות ואסכולות רעיוניות, פוליטיות, חברתיות, משטריות, חלקן משלימות זו את זו וחלקן מנוגדות זו לזו . בישראל הצעירה נשאה מפלגת "חרות" את הליברליזם כדגל פוליטי של חופש הפרט, ומפלגת הציונים הכלליים הטיפה לחופש כלכלי . המפלגות האלה התנגדו ‑ בשם הליברליזם ‑ לַקולקטיביזם ולֹצנטרליזם של מפלגת השלטון ומפלגות השמאל, שהעדיפו את הכלל על הפרט . בעידן הנוכחי, הליברליזם שהשתלט על העולם המערבי והשתלט גם עלינו הוא ניאו ‑ ליברליזם כלכלי . "בית המשפט הישן" קבע, לכאורה כיצירה שיפוטית יש מאין, ללא חוק ובלי חוקה, את עקרון שלטון החוק וזכויות פרט, והגן עליהן מול קולקטיביזם של שלטון צנטרליסטי . הליברליזם שלו לא צמח מהשקפה פילוסופית אלא מייבוא ופיתוח של עקרונות וכללים שנקלטו מהמשפט האנגלי, ושופטים שלמדו בארצות הברית ייבאו אותם גם מהמשפט האמריקאי . עובדה זאת אינה גורעת כהוא זה מחשיבות יצירתו ומן המוניטין שיצאו לו . מראשית מדינת ישראל היתה התנגשות בין הליברליות של בית המשפט לבין ההשקפות והאינטרסים של המפלגות הדתיות ושלוחותיהן . פסקי דין...
אל הספר