את הדמוקרטיה האמריקאית או את הביטחון הלאומי שלה בסכנה, נהגו הרפובליקנים כפי שפוליטיקאים נוהגים בדרך כלל : הם עשו את חשבון הרווח וההפסד שלהם . החישובים, שהתעלמו מכל שיקול לאומי, העלו כי טראמפ נערץ בשטח, מלהיב ומושך בוחרים, ואם הם לא ילכו בשביל האימה שניתב עבורם, הבוחרים במחוזותיהם ישליכו אותם אל מחוץ למעגל . הפחד שיתק אותם . החרדה לאבד את הכיסא . הם לא יצאו נגד טראמפ, לא בשקט ולא בפומבי, כאשר ביזה עיתונאי שחור במהלך תדריך לתקשורת, באומרו כי הוא כלל לא מבין איך קיבלו אותו לעבודה ברשת "בלומברג" . הם שתקו כאשר טראמפ חיקה בלעג עיתונאי שלקה במחלת ניוון שרירים ולא שלט בתנועות גפיו, ומילאו את פיהם מים כאשר טראמפ, ביזה את הגיבור האמריקאי, הסנטור הרפובליקני מאריזונה, ג'ון מקיין, שהיה טייס קרב במלחמת וייטנאם ונפל בשבי מעל שמי האנוי . חמש וחצי שנים ישב מקיין בכלא הידוע לשמצה שכונה "הילטון האנוי", וכאשר הוצע לו להשתחרר, כמחווה לאביו, אדמירל בצי האמריקאי, מקיין סירב להצעה, אלא אם כן כל השבויים האחרים ישוחררו יחד עמו . טראמפ, ששוחרר משירות צבאי על סמך אישור, ככל הנראה כוזב, לפיו הוא סובל מדורבן בכף ה...
אל הספר