337 "לא יודע מה יקרה לי עם שלמה ארצי, אבל עם אחותו אני מתחתן," אמרתי לחברי הטוב גורי באותו יום ב- 1974 אחרי הפגישה שלי בבית משפחת ארצי . האנרגיה הבוערת, הדיבור החריף והמהיר, של החיילת שהופיעה בסלון ונעלמה כלא היתה, שבו את לבי ואת מחשבותי . במשך שנה המשכתי לבלות בלילות, לחמוד, להיכנס ולצאת ממערכות יחסים קצרות ימים . במשך שנה שלחתי את שלמה להופיע בכל הארץ במסגרת פרויקט מזעור הנזקים של "משחקי 26 ", ההפקה המשותפת שהסכמנו עליה אז בסלון של בית הוריו, שכזכור לא צלחה והכניסה אותו ואותי לחובות . יום אחד הודיע שלמה שקצה נפשו בחלוקת העבודה . הוא נוסע ברחבי ישראל עם מופע-חבילה שהומצא כחלק מתוכנית ההצלה שלנו, ואילו אני יושב במשרד . הסכמתי מיד, ואמרתי לו שהערב אני מסיע אותו הלוך וחזור להופעה בתיאטרון ירושלים . המתנתי לשלמה בטרנזיט פולקסווגן, הרכב הגדול שליווה אותי בשנות השבעים וראה תפאורות מפורקות, מערכות סאונד מורכבות, להקות וכוכבים . הגענו בשלום ועל פי לוח הזמנים, וכששלמה עלה להתארגן על הבמה הסתובבתי באכסדרה כדי לשזוף את עיני . באותן 338 כניסת אמנים נעם סמל שנים, ברוב אולמות התרבות הציבוריים בארץ,...
אל הספר