יוסף גלילי

156 | פרק שישי ואל הארץ אשר אליה נשא את נפשו בא, ויעבוד את אדמתה ויחרוש את חרישה ויזרע את זרעה . אולם המוני הנוער אשר בגולה הגדולה והרחבה רמזו לו מרחוק וישוועו לעזרתו, ויצר לו לעזבם לנפשם – ונשמתו נמשכה אליהם, כאשר יימשך הפרח לאור . והוא הגה את הרעיון לקבץ נידחים ולאסוף חלוצים וליצור גדוד לעבודה והגנה . וישב אל הגולה להוציא לפועל את רעיונו הגדול . ובשובו שנית אל ארץ חלומותיו ויקָּרֵא הגלילה לעמוד על משמר כבוד העם ולהגן על האדמה הרוויה זיעת העובד העברי מפני השודדים אשר התנפלו עליה . והגורל הוטל . כדור האויב קיפד את פתיל חייו . והחיים היפים והנשגבים אשר הוכתרו בהוד שבגבורה קרבו אל קצם . וברגעי חייו האחרונים דובבו שפתיו : – אין דבר . טוב למות בעד ארצנו ! ויגווע יוסף גלילי – – – – – – – – * * * והחרמון השׂב אשר ראה ושמע את הכול לָאַט : – ברוך תהיה, בני יוסף, לעולמי-עד ולנצח נצחים ! אמיץ לב ועז הרוח היית בחייך – ואולם במותך גדלת שבעתיים . יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם . כי הנה רבבות חלוצים עולים לארץ לבנות את שממותיה ולהחיות את אדמתה . משנה לשנה ומדור לדור יתגדל ויתקדש שמך, ולא תסוף אגדת ...  אל הספר