340 | ש י ח ה ( כ- % 30 לפי המחקרים ) אכן היתוֹסף אל יושבי הארץ בהגירה מחצי האי ערב, ובזמן המודרני — גם בהגירה ממצריים ומסוריה, ודווקא בעקבות השיפור הכלכלי שהביאו אִתם הציונים . לאחר רדיפות היהודים באירופה והפיכתם לאזרחים סוג ב' בארצות האסלם הפכה היהדות לדת מתבדלת וסגורה, והלאום זוהה עם הדת . אבל במובן האתני, גם "היהודים" אינם מִקשה אחת, ולא כולם חולקים בשווה בגֶנום העברי . בשיאיה המיסיונריים נהגה גם היהדות כדת אוניברסלית : קיקֶרו מגנה את אחד ממתנגדיו כ"חמדן לשררה כמו פרוּשי שנוסע לגייר מאמינים חדשים באיבֶּריה" ( היא ספרד ) . באותה תקופה לא המרד הגדול ולא מרד בר-כוכבא, אלא גלי ההתייהדות במרחב ההלניסטי ומרד התפוצות — מרד היהודים בקפריסין, לוב ומצריים ( 115 - 117 לספירה ) — הם שהציבו איום ממשי על הקיסרות הרומית . מאוחר יותר ממלכות יהודיות קמו בכוּזר, במרוקו, בתימן ובאתיופיה, וצאצאיהם של מתייהדים אלה שלא היו אתניים עבריים, שבו והמירו את דתם לנצרות ולאסלם, או חברו לגורלו של "העם היהודי" . עם זאת, בשונה מן היהדות, קו הגבול של הזהות הערבית היה לשוני-תרבותי יותר מאשר דתי . האיראנים והטורקים א...
אל הספר