ש י ח ה | 31 בחיבורו 'המשתה' מנסה אפלטון לשכנע אותנו שניגוד כזה איננו כלל בנמצא : היפה, הטוב והמועיל — חד הם . המשיכה ליפה, הוא טוען, ראשיתה במשיכה הארוטית הגופנית, וסופה בתפיסת היופי העילאי של הבריאה כולה ; היפה-הנורא, המדביר את הנפש בערגה אליו, הוא סגולת היש או האל, הניבטת אלינו בבבואת-בבואות מתוך יופיו של הגוף . סולם היופי הוא סולם הידע, והחכם אינו מסתפק בשלביו הראשונים אלא מעפיל לגבהיו . מה שאפלטון אינו מסביר, הוא את היחס שבין סוגי היופי ודרכי הופעתם בעולם . כלומר, מה בין יופיו של האהוב ליופיה של נשמתו ? מה בין אידיאת היופי לביטויה הצורני בגוף מסוים ? מדוע יפי נפשו של סוקרטס אינו מיתרגם ליופי גופני ? במילים אחרות, לא ברור איך 'היפה' או 'הגרוטסקי' מתקיימים פיזית בגוף . אם למרות כל תורת האידיאות, מושגי היופי הם תלויי תרבות, האם התשוקה או הסלידה שאנו חשים כלפי גוף כלשהו הם "גופניים" ? האם הגוף הוא רק 'גוף' ? גם אם נשתדל ככל יכולתנו להביט על העולם מבעד למושגים אלה, ספק אם אנו יודעים בתוכנו 'גוף' או 'נפש' כישויות נפרדות באמת ; מושגים גודרים תחומי מציאות שונים, אך במידה רבה אינם אלא כלי ...
אל הספר