12 אהבת העצמי והעצמי האוהב: מבט פסיכואנליטי על אהבה וביקורתיות

230 שמואל ארליך כאשר פרויד יצר את מה שהגדיר כ"מדע הפסיכואנליזה", הוא ראה לנגד עיניו בראש ובראשונה לאו דווקא שיטת טיפול בסבל האנושי, אלא שיטת חקירה של מעמקי נבכי הנפש, צפונותיהם, מורכבותם והדינמיקה הפנימית שמאפיינת אותם . את "מדע הפסיכואנליזה" שייסד ראה כמדע שעוסק בחקר הלא-מודע, שיוצר את התשתית האפיסטמולוגית, הטכנית והתיאורטית של חקירה זו . כיוון שמושא החקירה הוא הסובייקטיביות האנושית במובנה העמוק ביותר, ונושא החקירה במהותו אינו ידוע ואינו יכול שיהיה גלוי לנו, שהרי זה אופיו של הלא-מודע, השאלה עד כמה חקירה זו הינה מדעית מהווה נושא בפני עצמו, שפילוסופים של המדע עסקו בו לא מעט, חלקם שוללים וחלקם דווקא תומכים . לא אתייחס כאן לנושא זה, אבל אני מזכיר אותו מכיוון שהנחות היסוד שמתוכן יוצאת חקירתנו בתחום זה הן במידה רבה אקסיומטיות ונובעות מהשקפות שונות על טבע האדם ומהותו . ההבדלים בהשקפות בסיסיות אלו יובילו בהכרח למיקוד בתופעות שונות ולאבחון שונה של הבעייתיות שהן מייצגות . מדוע אפוא האהבה היא ציר מרכזי בפסיכואנליזה ? התשובה המורכבת נעוצה בתפיסתו ההוליסטית של פרויד את האדם, שבה הביולוגי והנפשי מה...  אל הספר
רסלינג