גלעד שפירא 50 השיר - "כתוב ואהבת את ה' אלהיך ( שם ) וכתוב את ה' אלהיך תירא" ( שם יג ) , וננעלת בדברי חתימה : "הרחמן יתן בלבינו אהבתו ויראתו, ויזכינו להשתעשע בתורתו, להתבונן בסוד דבריה ולהשיג כל סתריה, לדרוש את משליה, ולהסתופף בצל אשליה, ולהגות בה יומם ולילה, ולשגות באהבתה לעד נצח סלה . אמן כן יאמר אשר לו הגדולה ומרומם על כל ברכה ותהלה" . הצבתם של השיר וההקדמה בזה אחר זה בראש החיבור מפגישה שני ערוצי ביטוי כמסגרת משותפת . אני מבקש לטעון כי מסגרת טקסטואלית זו היא בבחינת מתאר המתווה את דרכו הפואטית של מדרש הגדול ויוצר ציפיות לעיצוב מודע של השירים שיופיעו לאורך החיבור בראש כל פרשה כמסגרות לרצפים הדרשניים בפרשות השונות . הרכיבים הללו - השיר וההקדמה - מתווים לקורא בעצם הופעתם מרחב טקסטואלי הכולל שני ערוצי ביטוי - שירה כנגד רצפים דרשניים על הסוגות המממשות אותם, ומתאפיין בשתי לשונות - לשון השירה כנגד לשון המדרש . הזיקה בין השיר ובין הרצף הדרשני בהקדמה מובלטת גם באמצעות הצבת הפסוק "ואהבת את ה' אלהיך", בחתימת השיר ובראש ההקדמה . מבנה זה רומז לפוטנציאל פואטי הגלום במסגורם המשותף של השיר וההקדמה . ...
אל הספר