ההדחקה

זיגמונד פרויד - הלא מודע 78 ללא ספק עצמאי . . . ", וב"דיוקן עצמי" ( 1925 ) הוא מוסיף, "התהליך היה חידוש, מעולם לא הוכר דבר דומה לו בחיי הנפש" . במקומות רבים בכתביו פרויד מתאר כיצד הגיע לתגלית זו . מה שעולה מכל התיאורים האלה הוא שהמושג הזה עלה כהכרח מתוך תופעה שהתבררה בטיפול, תופעת ההתנגדות, וזו התגלתה על ידי יישומה של טכניקה חדשה, טכניקה שמוותרת על ההיפנוזה בטיפול הקתרטי בהיסטריה . ראוי לציין שהמונח המשמש לתיאורו של תהליך זה ב מחקרים למעשה איננו "הדחקה" ( Verdrängung ) אלא "התגוננות" ( Abwehr ) . באותה תקופה פרויד השתמש בשני המונחים לסירוגין, ללא הבחנה, אם כי ייתכן ש"התגוננות" מופיע לעתים קרובות יותר . אלא שבמהרה החליף המונח "הדחקה" את ה"התגוננות" שנותרה מונח כללי, כפי שהוא עצמו מעיר בעבודתו על המיניות בנוירוזות ב‑ 1906 . כך, למשל, בתולדות המחלה של "איש החולדות" ( 1909 ) הוא מסביר את המנגנון של ה"הדחקה" בנוירוזת הכפייה, שבה אחיזת הריגוש מוסטת מהדימוי הדוחה, בניגוד להגלייתו המוחלטת מתוך התודעה בהיסטריה, ומדבר שם על "שני האופנים של ההדחקה" . כפי שמתברר לקראת סוף החיבור שלפנינו, פרויד משת...  אל הספר