אפרים ברק 278 ובדקויותיה, בשירה אפית, בסיפורת ובמחזות . אצל הערבים המצב היה שונה : אמנם בסביבה המדברית היבשה של עידן הג'אהליה התפתחה שפה יפהפייה, אך היצירות שנכתבו אז בשפה זאת בידי אמרוא אל‑‑קיס, לביד או זוהיר, היו לא יותר מיצירות גרוטסקיות שהוקדשו לאלילות עץ, ואיש לא יוכל לראות בהן אמנות . אמנם השירה צמחה בחולות, אך הפרוזה נזקקת לציוויליזציה ( עוּמְראן ) מפותחת ושום סימנים של זו לא נראו עדיין . אז הגיע האסלאם ונוצרה ציוויליזציה ( חדארה ) אסלאמית . מסגדים יפים הוקמו על חורבות המקדשים הקדומים, ארמונות שנבנו התמלאו עד מהרה בחפצי מותרות, האמנויות והמדעים השימושיים עברו כברת דרך ארוכה ותרבות האסלאם בלעה אל תוכה תרבויות רבות אחרות . למרות כל זאת המשיכה הכתיבה הערבית האמנותית לשמר את המבנים הסגנוניים הישנים עמוסי המליצות, כמו ה"איגרות" ( רסאאִל ) וה"מקאמות" ( מקאמאת ) . הספרות ( אדב ) של אותה תקופה עסקה בצורה החיצונית, בסגנון ובמליצה הרבה יותר מאשר בתוכן, ולא הייתה מוכנה לנטוש את צחות הלשון, דבר שהיה עשוי לעורר בלב העם רגשות ושמחה . אלא שרוח העם הייתה חזקה מהמליצה והקישוט, והיא הצמיחה מלמטה ...
אל הספר