: שנים אחרונות של הסכמה כללית מסורתית 1957 - 1950 שנות החמישים היו השנים האחרונות להסכמה הכללית לגבי מטרות הרווחה — הסכמה ששרדה בשינויים מועטים להפליא מאז ייסודה של ארצות הברית , ושורשיה , בעצם , בחוקי העניים של אנגליה האליזבתנית . ההנחה שביסוד ההסכמה הכללית הייתה פשוטה : חברה תרבותית אינה מניחה לאנשיה לרעוב ברחובות . היא מספקת " צידה הגונה ", כניסוחו של סמואל ג ' ונסון , לאנשים שהיו נותרים בלעדיה בחוסר כול . אותה צידה הגונה באה עם סייגים מסוימים . במשך למעלה משלוש מאות שנים גרס הזרם המרכזי במחשבת האינטלקטואלים במערב , כמו גם אצל הציבור הרחב , שתשלומי רווחה הם גורם מזיק ביסודו — 2 " פרס לבטלנות וחטא " . מדוע נתפשו הדברים כך ? כי אף שחלק מהעניים — המובטלים מאונס וחסרי הישע , לפי קביעות המיון של חוק העניים הראשון — ראויים לסיוע , יש אחרים שאינם ראויים לסיוע — " הקבצנים הנודדים " — המנצלים את נדיבותה של הקהילה . ומכאן נובעת ההתלבטות : איך יכולה חברה תרבותית לטפל בעניים הראויים לסיוע בלי לעודד אנשים להפוך עניים שאינם ראויים לסיוע ? איך עושים טוב בלי להסתכן בחטא . הדילמה הזו נחשבה דבר מובן ...
אל הספר