פרק חמישי: ימי חולין

240 | כל השאר הוא אלמוות וארגנטינה . 2 כמו אז, חשבה שמוטב היה אילו צוקרמן עמד על הבימות . "עד עכשיו הנני חושבת שזו היתה שגיאה", כתבה לו משיקגו, "היית עושה זאת יותר טוב" . לא היו אלה געגועים מן הלב אלא מן הראש : "אמרתי לך, כתבתי לך, והנני חוזרת וכותבת, שגיאה גדולה שלא אתה נסעת, לא רק בגלל הנאומים, אלא בכלל", ציינה במכתב מניו יורק ; "עוד הפעם הגעתי למסקנה, שלו היית בא אתה, אפילו רק בגלל זה, שהנך מכיר את הענינים, היו הדברים מסתדרים אחרת", העירה בתום הביקור בטורונטו . לא היה זה רק בשל הקושי לעמוד על בימה אלא מפני שצוקרמן עמד בראשו של בית לוחמי הגטאות . היא חזרה וביקשה את עצותיו לגבי מה לומר ולמי, ובעיקר שיקפה את מה ששניהם כינו בקיצור "מצב רוח", שמשמעו תסכול ודאבון לב, מרירות וגעגועים . ישראלים שפגשה מילאו אותה ייאוש : בחג העצמאות ה- 12 למדינת ישראל השתתפה באירוע מטעם ציר ישראל בניו יורק "ומצאתי שם הרבה מאד ישראלים, קצת יותר מדי, אינני יודעת מה הם עושים כולם כאן" . 3 לובטקין רצתה הביתה לא רק מפני שבבית היו צוקרמן והילדים אלא מפני שמקומה היה בקיבוץ לוחמי הגטאות . ביוני 1946 היא עלתה על בימות...  אל הספר
בית לוחמי הגיטאות

יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית

הקיבוץ המאוחד