בית | 51 התמרמרתי בלבי שכל דברי במקרה הטוב ביותר משפיעים באותו הרגע שאני מדברת ואח'כ שוכחים" . 113 היא לא הייתה היחידה שחשה כך : לוחמת הגטו וחברת החלוץ רניה קוקילקה הרשקוביץ, שהגיעה ארצה לפניה, נשאה דברים בקיבוצים וסיפרה על השואה ואחרי שסיימה לדבר קמו החברים והתחילו לרקוד . 114 לובטקין שמה לב שהקהל התעניין לא רק בסיפור אלא גם באופן הגשתו ובמידה רבה כך קבע אם ההופעה הייתה מרתקת ומרוממת או משמימה ומדכאת . זה הרגיז אותה : "דברי נמדדו אם יפה דִברתי או לא, ואני הן לא התכונתי לזה", כתבה לצוקרמן . "אסיפות נהפכו לפגישות אֵבֶל . מהשחרור לא הרגשתי בחריפות כזאת את האסון ומה שאבד לנו וגם תמיד אנשים שהיו ואינם מתיצבים נגד עיני כמו בשבועות האלה בארץ" . העצב, התסכול והייאוש ובעיקר הידיעה שלא נמצאו לידה מי שיכלו להבין אותה באמת, הובילו אותה להסתגר, "כי ראיתי כי אין טעם שאתחיל לגולל בפנים את מה שבקרבי ( כשניסיתי לא הצלחתי ) " . גם חזותה החיצונית עוררה ביקורת, וגם זה הרגיז אותה : "מצבי טוב, כֻּלם מלאים התפעלות ולא יכולים להבין איך אחרי שש שנים כאלה אין לי לכל הפחות קרנים ? צודקים לא ? " . הקהל ייחס גם ל...
אל הספר