113 יתמות ואז הוא מתייעץ ותמיד מקבל תגובות שאומרות, לא, לא כדאי לך, זה לא ילך, והרצון המהוסס שלו שוקע, מתרופף . כי זהו אחד ההיבטים היותר כבדי משקל של אבהות : אב הוא מי שאומר לך מה לעשות . אומר לך מה לעשות - ויש להדגיש את ההוראה הכפולה של המשפט הזה, "אומר לך מה לעשות" : ההיבט המסייע, התומך, המחזק, וההיבט המורה, המגביל, האוסר ומתיר . זאת הנחת בסיס אנושית, אחת האוניברסליות, הכול – זמניות שישנן . אב הוא זה שאומר לך, ובעיקר אומר לך מה לעשות ומה לא . מובן שמדובר בפונקציה ולא בממשות, כלומר, הפונקציה הזאת יכולה עקרונית לפעול באמצעות מישהו שאינו האב הביולוגי, וגם לא בהכרח גבר . מה שחשוב הוא, ראשית כול, שזאת לא אמא, מפני שאמא היא פונקציה לגמרי אחרת, והפרידה ממנה חיונית והיא נעשית בראש ובראשונה באמצעות הפונקציה של האב . הפרידה מהאם חיונית כדי להיהפך לסובייקט, וכאן נגדיר סובייקט כאדם העומד בפני עצמו . הילד פונה אל האב ומתרחק באמצעותו - ולא פחות מזה בגללו - מן האם, ונפרד ממנה, וכך הוא נהפך לסובייקט . הוא יכול לעשות את המהלך הזה גם עם אב מת, כל עוד האב המת קיים בדיבורה של האם . אבל, כפי שציין עמית ב...
אל הספר