אינְטֶרְלוּד 4: מוזיקה וכורח‑המציאות

האחרים . "אני לא יכול לומר מי מהם משמעותי יותר בשבילי", הוא כתב, אבל מה שידע לבטח הוא כי שום מוזיקאי אחר לא הגיע לרמתם . אפשר היה לצפות מבטהובן, למשל, להיות ברמה העליונה הזאת, ואיינשטיין אומנם ראה בו מלחין רב ‑ עוצמה, ועם זאת בטהובן היה בעיניו "דרמטי מדי וגם אישי מדי" . ביצירתו היה משהו שרירותי, שהרי הרגשות האנושיים תלויים בגופנו ובהיסטוריה האישית שלנו . מוצרט, לעומת זאת, חרג מתחום הרגשות האישיים ויצר מוזיקה "כה טהורה עד שנדמה שנכחה תמיד ביקום וחיכתה לרב ‑ האמן שיגלה אותה" . הוא חש שיצירתו של מוצרט "הכרחית" יותר, שכן היא מאפשרת לנו לראות ממלכת אמת אפלטונית שמתקיימת הרבה מעבר לאירועים האקראיים בהיסטוריה האישית של אדם כלשהו . איינשטיין חיפש במוזיקה של באך ושל מוצרט בדיוק את מה שחמק ממנו במקומות אחרים . בחיי הרגש, בחיי הנישואים, וביתר שׂאת בפרשיות האהבים שלו, הוא לא הצליח למצוא דבר ‑ מה קבוע, דבר ‑ מה ודאי . הכישלון הכאיב עוד יותר מפני שהחלום שלו על ודאות ועל מגע עם האמת עדיין רדף אותו . אות אחרי אות הוא עבר על הדרכים הרבות שבהן עבודתו הקודמת הוכיחה לכאורה שהחלום היפה שלו תקֵף . המשוואה 2...  אל הספר