ומילים . אבל כל זה היה רק למראית עין . בכל פעם שהאירועים נלמדו בקפדנות מספקת, הם היו תמיד מדויקים מאוד, ודאיים מאוד . לכן הוא היה גאה, אבל לא מופתע, כשגילה את הוודאויות של תורת היחסות . אלא שמכניקת הקוונטים לא התאימה להשקפת העולם הזאת . היה תקדים היסטורי מצוין לגישה זו של איינשטיין . אחד מגיבוריו הגדולים היה הפילוסוף היהודי ‑ הולנדי שפינוזה, ואף על פי שחי שלוש מאות שנה לפני כן, התנחם איינשטיין בכך שגם שפינוזה "היה משוכנע בתלות הסיבתית בין כל התופעות בתקופה שבה ההצלחה המלווה את המאמץ להשיג [ את הידע הזה ] עדיין היתה צנועה למדי" . אילו חי שפינוזה די זמן, היה רואה איך הציביליזציה הטכנולוגית שלנו מגלה בדיוק את הקשרים הסיבתיים שהוא שיווה בדמיונו את הימצאותם, ומשתמשת בהם לבניית הערים, הרכבות והמטוסים שלנו . והיתה סיבה עמוקה עוד יותר להיותו של איינשטיין מאוהב כך במושג הסיבתיות . הוא לא האמין בעקרונות הדת, לא האמין בקיומו של כוח אלוהי מאחורי הלוחות של משה על הר סיני ; הוא לא האמין בתחיית המתים של שום רב מן הגליל, חכם ככל שיהיה - אבל אין פירוש הדבר שלא היה דתי . אתֵיאיזם היה בעיניו יומרנות, והת...
אל הספר