איינשטיין היה מאושר לא רק לנוכח ההוכחה לכך שהשקפתו הסימטרית המקורית ביחס למשוואה G = T היתה נכונה . עכשיו הוא ראה גם שהמימצאים של האבֶּל מאפשרים לנו, על פני כדור הארץ, להידמות לבני שטוּחלנדיה בפנטזיה של אדווין אבּוֹט, אשר הצליחו לחרוג מגבולות היקום שלהם ולראות מה קורה באמת . שם נעזר ה . ריבוע בביקור של כדור . פרידמן הציע - גם הוא באופן מטאפורי - לשלוח לחלל סייר שינוע בקו ישר מושלם, ולראות אם בסוף המסע הוא יגיע בחזרה הביתה . אף לא אחת משתי הדרכים האלה לא היתה מעשית כאן ; דווקא הטכניקה הקַרְטוֹגרפית שלמד איינשטיין מגרוסמן - הטקטיקה הפשוטה של מדידת זוויות של משולשים ומלבנים כדי לראות אם הצורות שטוחות או שמא פני השטח שלהן תפוחים, בולטים כלפי חוץ - היא שהיתה קרובה יותר לפיתרון הממשי שאיינשטיין היה יכול להשתמש בו עכשיו . האבֶּל עצמו לא הצליח לתפוס את הפיתרון הזה . הוא הבין שהכוכבים הקֶפֶאידים באנדרומדה מראים כי הגלקסיה שלנו היא רק אחת מתוך גלקסיות רבות אחרות - איים עצומים שכל אחד מהם מכיל מיליארדי כוכבים והם משׂתרעים הרחק בחלל : ממש עד לקצה יכולת האיתור של טלסקופ 100 האינצ'ים החדש בהרי המדבר...
אל הספר