את המסלולים של גופים אחרים - כמו המיסב הכדורי בדוגמה - שמתקרבים אל האבן, כפי שרואים באיור . זה מה שראה איינשטיין בעיני רוחו ; זאת היתה התיאוריה שמסבירה את מקור העיוות של המרחב . העיוות - העיקום שאותו הוא נאבק להגדיר מאז חשב על ההרפתקן ההוא במעלית - נובע מכל הדברים - כל המסה והאנרגיה - המפוזרים בכל המרחב ! בכל מקום שמצויה בו מסה ( או אנרגיה ) , היא מעוותת את המרחב סביבה, ממש כמו האבן הדוחפת כלפי מטה את פני השטח של הטרמפולינה . שימו מסה קטנה במקום חדש כלשהו - הניעו את מסת היד שלכם כמה סנטימטרים הצידה באוויר, למשל - וכאילו לחצתם על יריעת גומי בלתי נראית שסביבה יש עכשיו תצורה שונה מעט של המרחב . במקרה שמסה גדולה מגיעה למקום חדש - כדור הארץ המסתובב במסלולו, לדוגמה - ייווצרו עיוותים גדולים הרבה יותר במרחב הבלתי נראה סביבנו . זה היה רעיון מבריק ונועז, ובמובנים רבים גם מקביל לעבודה המוקדמת של איינשטיין על התעלה המחברת בין הערים המקורות M ו E‑ . איינשטיין הבין שבדיוק כפי שמסה ואנרגיה מקושרות זו לזו באמצעות חיבור בלתי נראה, כך הן שלובות במרחב שהן שרויות בתוכו . הוא תמיד האמין בקיומה של אחדוּת בי...
אל הספר