פני הקרקע של כדור הארץ מעוקמים ברציפות, ואף על פי שהעקמומיות הזאת הדרגתית כל כך עד שאי ‑ אפשר להבחין בה בעין בלתי מזוינת, היא יכולה להביא לתוצאות מעוררות השתאות . תארו לעצמכם למשל מישור קרח שטוח מפינלנד ועד לקוטב הצפוני . שני גולשי סקי מעיירה קטנה בפינלנד מתבקשים לעמוד במרחק קילומטר או שניים זה מזה, ואז, בהינתן האות, נֶאמר להם לנוע בקווים ישרים לחלוטין צפונה . בהתחלה הם חושבים שזה קל . מניסיונם על פני האגמים הקפואים והשטוחים שליד בתיהם הם יודעים כי שני גולשים שיוצאים לדרך בקווים מקבילים יוכלו לכאורה להמשיך כך בלי הגבלה . 90 הטעות הגדולה של איינשטיין אבל עכשיו, ככל שהם מתרחקים עוד ועוד מן הבית ומקפידים לציית להנחיות שקיבלו - בודקים את המצפנים שלהם כדי לוודא שהם לא סוטים הצידה אפילו במעט - הם רואים שהם "נמשכים" זה אל זה ככל שהם מתקרבים אל הקוטב, עד שהם מגיעים למרומי כוכב הלכת שלנו ושם מתנגשים זה בזה . מנקודת המבט שלהם, הדבר חסר הסבר . איך שני אנשים שיוצאים לדרכם במרחק כמה קילומטרים זה מזה ומקפידים לנוע בקווים מקבילים, יכולים לבסוף להתנגש זה בזה ? אבל מגוֹבה רב מעל פני האדמה - מכדור פור...
אל הספר