בחוצפה "המחלקה לפיזיקה תיאורטית" שלו ) בכל פעם שנראה האלֶר מתקרב . איינשטיין ידע שאין לו שום סיכוי לקבל משרה אקדמית אלא אם כן יציג מימצאים מחקריים בולטים, ועל כן הוא לא חש שום לחץ לפרסם מימצאים מִקדמיים חלקיים, כפי שהיה נוהג מן הסתם אילו היתה לו משרה אקדמית והיה עליו לפלס את דרכו מעלה ( "פיתוי לשטחיות", הוא כתב אחר כך, "שרק אנשים בעלי אופי חזק יכולים לעמוד בפניו" ) . כל כמה שהמשימה היתה מפחידה, הוא לא התכוון לגלות לאיש עד כמה כבדת משקל היא - פרט, אולי, לאשתו, שהיו לה תסכולים מקצועיים משלה . מאריץ' ראתה את חלומותיה על מחקר מדעי מתנפצים כשלא הצליחה לקבל משרה אקדמית, ועכשיו היתה כלואה בבית עם הילד . רק טבעי היה ששני הנאהבים ימצאו נחמה זה בזה, גם אם הגורמים השונים לסבלם התחילו אט ‑ אט לפעור תהום ביניהם . בשעות הערב היה איינשטיין יוצא להליכות ממושכות עם בֶּסוֹ ועם אחרים, ובהם גם חבר חדש ושמו מוריס סוֹלוֹבין, רומני צעיר שביקש ללמוד אצלו שיעורים פרטיים בפיזיקה ומאז היה לאחד מן החבורה - אף על פי שוויתר על הפיזיקה אחרי שיעור או שניים אצל איינשטיין ובמקום זאת התחיל ללמוד פילוסופיה . לעיתים הצטרפ...
אל הספר