פתיחת "בית ישראלי" במונטריאול והזמנתי אותם לאירועים, להרצאות ולסרטים על ישראל ועוד . חיזקתי את הקשר וראיתי בכך גם הכנה לאפשרות שהם יחזרו יום אחד לארץ . ואכן, היו ביניהם שחידשו את הקשרים עם המדינה ועשו עלייה חדשה . שמחתי על כל אחד שהחליט לחזור לישראל, גם אם זה קרה לאחר שכבר עזבתי את מונטריאול . אבל, כהרגלי, לא הסתפקתי רק בטיפוח הקשרים עם הקהילה היהודית ובזיגזג דיפלומטי בין דוברי הצרפתית לדוברי האנגלית . חיפשתי דרכים להשיג מידע בתחומים נוספים, שמאוד עניינו אותי וגם את אנשי משרד החוץ . באחד הימים יצחק רבין הגיע למונטריאול במסגרת כנס של כל הקהילות היהודיות בארצות הברית ובקנדה General Assembly ‑ GA ‑ אירוע מאוד חשוב מבחינת יהודי צפון אמריקה . בערב התבקשתי להגיע אליו לחדר במלון בו שהה . "אני יודע שאתה מלבנון", פנה אלי, "ספר לי כל מה שאתה יודע על לבנון ועל רפיק אל ‑ חרירי" . אל ‑ חרירי, מוסלמי סוני ומיליארדר לבנוני, אז ראש ממשלת לבנון, אמר זמן קצר קודם לכן שהוא מוכן לחתום על הסכמי שלום עם ישראל בתנאי שהיא תיסוג מהשטחים, ורבין ביקש שאספר לו כל מה שאני יכול על האיש ועל המערכת הפוליטית בלבנו...
אל הספר