חלק ד 578 הוא בילה אפוא את רוב זמנו ברחובות, שם יכול להתרחק מהצקותיהם של הוריו וליהנות מן החיים התוססים של שכונת המהגרים . בית הספר לא עמד בראש מעייניו, אף על פי שהיה נבון למדי . הוא לא הרבה לקרוא והעדיף לטפח את דמיונותיו בעצמו . הוא רצה לצאת לדרך כל עוד איבריו גמישים וחושיו חדים . הוא נסע בלי מטען רב . צרותיהם של היהודים, האידיאלים שלהם ועכבותיהם לא העיקו עליו . לעבוד בפרך בסדנת יזע, גם בתור מנהל עבודה, או לצעוק עד צרידות על בימת הנואמים, זו הייתה דרכם של יהודים קשישים יותר לבזבז את חייהם . לו היו תכניות אחרות . העולם הוא זירה של הנאות, מלא וגדוש באולמות תיאטרון, כסף, נשים . ומאחר שבינתיים היה עליו להוסיף ולחיות בשכונת העוני, תרגל את הטקסטים שלו, התבונן היטב במקצוענים שעל הבימות * והרחוב היה לו לבימה . ריבוי הבדרנים — קומיקאים, זמרים, רקדנים — בשכונות המהגרים ובשכונות יהודיות אחרות הוא עובדה ראויה לציון . יש שמות מפורסמים, או שהיו מפורסמים בשעתם — אַל ג'ולסון, ג'ורג' ג'סל, אדי קַנטור, סופי טאקר, פאני בּרייס, בן בּלוּ, ג'ק בֶּני, ג'ורג' בּארנס, ג'ורג' סידני, מילטון בֶּרל, טד לואיס, בני...
אל הספר