לגדול בגטו 273 לחמוק אל רחובות הגויים האלה בכוחות עצמו . היה עליו לפשוט לשם ואחר כך לסגת, כדי לנכס לעצמו את תפיסת העולם החיצון ולא להסתפק בתפיסתם של המבוגרים בלבד, בדעה הקדומה ובנקודת המבט היהודית שהנחילו לו . ברחובות היהודיים של איסט סייד הרגיש הנער כבביתו, חופשי ונינוח ובן בית . בני אדם דיברו זה עם זה, גם אם לא היו חברותיים או מנומסים ביותר . לאיש לא הייתה סיבה מיוחדת לחשוב שאפילו המריבה הקולנית ביותר בין רוכל לקונה או בין הורים לילדיהם אינה חלק מאורח חיים שליו . בתוך המעגל ההדוק של איסט סייד מצאו הילדים דרכים רבות להתהלך בהן : • לכיוון רחוב קנאל, 'שדרת ציד החליפות', כמו שכינו אותו, שם היו החנויות גדושות עניבות, מזוזות, כובעים, טליתות, ספרים בעברית, ושם יכולת לפטפט עם הרוכלים, לבהות בקערות המעוגלות כשעוני חול וממולאות בנוזלים צבעוניים שבחנויות הכולבו הקטנות, להתענג על חלונות הראווה, לטעום את טעמי המקום . • לכיוון רחוב הסטר, ואחר כך אולי לעבר רחוב אורצ'ארד, ממלכת עגלות הרוכלים . צעיפים, בננות, שעוונית, שום, מכנסיים, דגים זולים, משקפיים מוכנים להרכבה . יכולת להתרגע בתוך רעשי המוכר והיד...
אל הספר