חלק ב 136 להתחלף בהרגשה שגם ליהודים מגיעה הזכות לחטוף ולגרוף ככל יכולתם לא פחות מכל אדם אחר באמריקה . עיסוקיה של קהילת איסט סייד נעשו מגוונים הרבה יותר : שטף של פעילות חברתית, ריבוי סיעות פוליטיות, תכניות קיבוציות . אפילו קמצוץ של הדוניזם ריענן מעט את פני השטח של חיי המהגרים . הופיע מעמד בינוני, רופף וחלש אבל גדל והולך וצובר ביטחון, ובראשו כמה מיליונרים, כגון הארי פישל, ויליאם פישמן וראובן סַדובסקי, שעדיין דיברו יידיש כמו כל האחרים והכול זכרו שרק לפני זמן קצר עדיין היו עניים כמו כולם . העוני נותר על כנו בתור תנאי היסוד של החיים, והוא עתיד להישאר כך עוד שנים רבות, אבל גם העוני לבש פנים חיות יותר ודיבר בנעימה תקיפה יותר . זה לא היה העוני המרוד ונטול התקווה של שנות השמונים, ואף לא היה אפשר לראות בו 'תרבות של עוני' לפי שום אידיאולוגיה, אלא מצבם של בני אדם הנאבקים לשוב ולכונן ולהגדיר את הרגשת ערכם הקיבוצי . מהגרים חדשים, 'ירוקים', הוסיפו לזרום מן האוניות אל החוף . ההגירה ממזרח אירופה הגיעה לשיאה ב- ,1906 אז נחתו בחופי אמריקה 153,748 יהודים . בשנים 1904 - ,1907 שנות השיא של הגירת היהודים, הג...
אל הספר