יציאה והגעה 43 היו נערצים בעיקר על יהודים מן השורה, לא בשל חזונם להקים מושבות חקלאיות דווקא אלא בשל נחישותם להיפרד מתרדמת העיירה היהודית . מהגר יהודי אחד, הדוקטור ג'ורג' פּרַייס, כתב יומן בשנת ,1882 השנה שבה יצא לאמריקה, ומה שכתב יכול לייצג את רגשותיהם של מיליונים : אהדה לרוסיה ? כמה אירוני זה נשמע ! האם לא בזים לי כאן ? האם לא דוחקים בי לעזוב ? האם איני שומע כל העת את המילה 'ז'יד' ? האם אוכל אפילו להעלות על הדעת שמישהו יראה בי יצור אנושי המסוגל לחשוב ולהרגיש כמו אחרים ? האם איני קם יום-יום בפחד מפני התנפלות האספסוף הרעב ? . . . לא ייתכן . . . שיהודי יצטער על שעזב את רוסיה . 3 את המחצית השנייה של הסיפור סיפרה מרי אַנטין, שהגיעה לארצות הברית תשע שנים אחרי פרייס : אמריקה הייתה בפי כול . סוחרים שוחחו עליה מעל ספרי החשבונות שלהם ; נשות השוק חדלו ממריבותיהן כדי שיוכלו לדון בה מדוכן לדוכן ; מי שהיו להם קרובים בארץ המפורסמת הקריאו בקול את מכתביהם כדי להשכיל את אלה שמזלם לא שפר עליהם כל כך . . . ילדים שיחקו בהגירה ; זקנים נענעו בראשיהם החכמים ליד האש הבוערת באח בערב וניבאו רעות למי שיעזו להתיי...
אל הספר