ההוראה כסיפור 62 וכמעט מתגאים בדיוקם הלוגי והבלתי אנושי . ישנן שתי בעיות בגישה זו . הראשונה היא שזה לא נכון בשום צורה, והשנייה היא שהדבר הרה אסון מבחינה חינוכית . בהמשך אדון בדרכים שבהן אנו יכולים להפיח אנושיות מחודשת במתמטיקה ובמדע, ולראות את הידע בהקשר הראוי והחי של רגשות וכוונות אנושיים . הדרך השנייה שבה סיפורים מעסיקים אותנו רגשית נובעת מהעובדה שהם מגיעים לידי סיום . התעכבתי קודם לכן על כמה השלכות של הנקודה הברורה שסיפורים מסתיימים ; הם לא סתם עוצרים, אלא הם פותרים קונפליקט כלשהו שהוצב בתחילתם . הסיום הזה של הסיפור גם הוא מעניק לו חלק מכוחו הרגשי . בחיים או בהיסטוריה אין סופים ; רק דבר ארור אחד אחרי השני . הדפוסים שאנו כופים כדי לקבוע משמעות אינם דומים לאלה של הסיפור . הדפוסים של חיינו או של ההיסטוריה תמיד ארעיים — עשוי לקרות משהו שיגרום לנו לפרש אותם מחדש או להרכיב את דפוסם מחדש . ייחודה של צורת הסיפור הוא בכך שהיא יוצרת עולם משלה שבו משמעות האירועים קבועה, ומשום כך קבוע גם מה שעלינו להרגיש כלפיהם . אפילו אחיות ההוראה כסיפור 60 שאנו מסוגלים להפריד ביניהן בניתוח — כך אנו משליטים הי...
אל הספר