82 39 לרבים לקחו את כל הרכוש למשמורת המחנה וצריפים מועדפים . והבטיחו להחזירו אחרי המקלחת . הדבר הסתכם, כפי שהיה אפשר להניח מראש, בהבטחות . את הלילה העברנו במגרש . ישבנו מכורבלים זה לזה, מדוכאים מן הרושם הראשוני של מחנה הריכוז . במצבנו הנואש לא היה לנו שום חשק לשיחה ולא רצון לישון . הלילה הזה, המלא נבואות שחורות, היה הלילה הקשה ביותר מאז עזבנו את ורשה . כולם התייסרו במחשבה שהיה צריך להתחבא בגטו או להיהרג ולא לצאת לדרך הייסורים, שבכל מקרה סיומה יהיה טרגי . אנשים החליטו להיפטר מהכסף וקרעו את השטרות שעד כה הוחבאו היטב . התכשיטים ודברי הערך נקברו באדמה או מתחת לערֵמות הפחם שהיו פזורות בתחום המחנה . לפנות בוקר הפרידו הגרמנים 500 גברים ובכללם גם אני . צעדנו בכביש שבין הצריפים . בדרכנו פגשנו אסירים יהודים שעבדו במדשאות . בלי להפנות את ראשם לעברנו אמרו לנו שאנו במיידנק ושהיה עדיף לנו להיהרג מלהגיע לכאן ! אלו לא היו חדשות מעודדות . ובכן, אנחנו במיידנק, מקום העינויים הנורא ביותר ליהודים שהיה אימת כל המחכים לסלקציה במחנות הרבים שהוקמו בצפיפות בתחום הגנרלגוברנמן . צעדנו הלאה, חלפנו 40 על פני מגרש ש...
אל הספר