גטו ורשה — אביב 1942

28 הפחד ודאגת האדם לעצמו וליקיריו הרעילו את נפשות האנשים שהלכו שולל אחר תקופות חולפות של שלום ושגשוג, כרסמו בהן עד היסוד וגרמו להם לזלזל בכל דבר שהיה ארעי . בשעת החיפוש היומיומי אחר החדשות וההתכחשות להווה נרמסו הרבה מעקרונות המוסר, נקרעו בִּלמי השכל הישר, ההיגיון לא שלט יותר בהווה, כי לשם מה לפעול למען המחר אם הוא בוודאי לא נועד לאיש מהם . האנשים ברחובות הגטו יצרו צבא גדול ומשותף של מנודים הנדונים להשמדה . הם ניזונו ברחוב מידיעות מאיימות שצבטו את ליבם 5 בצבתות של אימה וסבל . הרחוב סימן להם את היות האסון בלתי נמנע בבשורות שקיבלו על מות יקיריהם או [ על מותם של ] מכרים רחוקים . הרחוב, מפותל כשוט המאיים בידי התליין, הצליף בהם ללא רחמים על-ידי תקוות הֲזויות שיכרון שנוצרו בראשיהם . אותו הרחוב היה גם מקור החיים העיקרי, כעורק ראשי שממנו ינקו כעלוקות . הדמויות האפורות של הכרך השחור התקיימו ממזונו [ השמועות ] , הזינו ממנו אחרים ואף יצרו חזיונות של עתיד שיביא פרנסה קלה ושפע . המציאות האמיתית והיומיומית של חיי הרחוב בגטו בהסגר הייתה דחוסה, מלוכלכת ומצחינה . דירות צפופות שאוויר צח לא חדר אליהן אוכל...  אל הספר
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה