מרקו מאואס 34 פרויד חדל לעשות עבור ההיסטרית, אך העניק לה בתמורה את רשות הדיבור . כך נולדה ראשית כול פרקטיקה חדשה בעולם, אך עמה גם אתיקה חדשה . לפרקטיקה זו קרא פרויד בשם פסיכואנליזה, ובאשר לאתיקה — גם היא חדשה, לא ידועה עד אז, או ליתר דיוק, עד שלאקאן ניסח אותה . במקום להתבסס על המוסר, על עליונות המוסר על תשוקותיו או עוונותיו של הסובייקט, אתיקה זאת מבקשת להפריד בין המוסר לבין התשוקה . היא מתבססת על הסימפטום ורואה בו מקור של ידע העשוי להיות יעיל עבור הסובייקט . מה עשתה ההיסטרית כאשר ביקש ממנה פרויד "דברי" ? היא דיברה ! ההיסטרית דיברה, ופרויד, "הכנוע להיסטרית" גילה את הלא – מודע — "האמת שמדברת בגוף הסימפטומטי של ההיסטרית" . "האמת דיברה" בפעם ראשונה, כפי שניסח זאת מילר . על הסימפטום של ההיסטרית ביסס פרויד מבנה על מנת לגלות באמצעותו הן כיצד "זה מדבר" במחשבת הכפייתי והן כיצד מדברת האמת שנדחתה בפרנויה וחזרה מבחוץ . כאשר לאקאן "חזר אל פרויד", הוא עשה זאת, כפי שמלמד ז'אק – אלן מילר, פעמיים . בפעם הראשונה הוא חזר אל הלא – מודע הפרוידיאני, למבנה הבסיסי, לחלומות, לפליטות הפה, למעשי הכשל ולבדיחות . ...
אל הספר