כוליות ואינסוף: כתיבה ספרותית וחידת הזהות

נמרים כחולים : סיפורים ועיונים ביצירתו של בורחס 138 עצמאותו המטרידה של בוסטוס דומק . לפנינו אפוא, בלשונו של לוינס, לכל היותר יחס אלֵרגי : יחס שאינו עומד במתח שבין הזיקה-מתוך-מרחק לקבלת האחרוּת באחרוּתה . מכל מקום קורסת כאן השניוּת שבזיקה ההדדית, זו אשר מתממשת בהעמדה של שתי ישויות נבדלות זו מול זו, פנים אל פנים . שאלת פשרו של ההֵטרונים, מוזרה ככל שתהיה, מעניינת אותנו כאן פחות מאשר שאלת טִבְעָהּשל הסובייקטיביות המולידה את ההטרונים ממעמקי ריקנותה, במהלכה של הכתיבה . אצל בורחס, זו האחרונה גלומה בדמותו החידתית של ויליאם שייקספיר . הרחבתי על כך במקום אחר ואסתפק כאן 100 חידת יצירתו של שייקספיר מגולמת עבור בורחס בתיאור עיקרי הדברים . ביכולתו של המשורר להפיח חיים בכל אחת מדמויותיו . במסתו "האֵניגמה של שייקספיר" ( 1964 ) הוא אף מנופף באפיון זה, בהפריכו את הטענה הידועה שלמעשה היה זה כריסטופר מרלוֹשכתב את המחזות המיוחסים לשייקספיר . אלא שאצל מרלו, אומר בורחס, רק הפרוטגוניסטים ממשיים בעוד ששאר הדמויות הן כעין צללים חיוורים ; ואילו ביצירתו של שייקספיר כל אחת מן הדמויות מתעוררת לחיים — גם המשניות שבה...  אל הספר