נספח 1 רודולף שטיינר: "רוברט המרלינג: 'הוֹמוּנקוּלוּס' — אפוס מודרני בעשר מערכות" (המבורג ולייפציג' 1888)

נספחים 987 כה דוחות ? עד כמה נחוץ שנפש האדם תהיה חולה, כדי שהוא יציב לעצמו תמונת מראָה שכזו ? לעומת זאת, אנו רוצים להעלות את השאלה : עד כמה חייבת ביקורת להיות מנוכרת לעקרונות של אסתטיקה כלשהי, כאשר אינה נגזרת מהערכתה של יצירה כפי שהיא, הנשענת על תחושתו האישית של המשורר . הייתה זו אמירה רבת-חשיבות שאמר פעם שילר לגֵתֵה, כשהלה התלונן שמאשימים אותו בחוסר המוסריות של כמה מדמויותיו : 'אם ניתן לוודא שהפעולות הלא מוסריות נובעות מתוך דרך מחשבתך ולא מתוך הדמויות שלך, אפשר היה להוכיח אותך על כך, אבל לא מפני שכשלת אל מול המשפט הנוצרי, אלא אל מול המשפט האסתטי' . ניתן היה לצפות מן המבקרים שעקרונות כאלו, שאין להטיל בהם כל ספק, כבר הוטמעו על ידם . לוּהיו המבקרים מטמיעים עקרונות אלו, אזי היו מבינים שהדמויות של התקופה שהמרלינג יצר, אינן יכולות להיראות אחרת, מפני שהן כפי שהן, ואינן מותנות בדרכי מחשבתו של המרלינג על התקופה . אולם זו אחת השגיאות העיקריות של הביקורת שלנו — היא אינה רוצה, בהתחשב באידיאל המדעי, להפנים בתוכה עקרונות שכבר קיימים כאקסיומות שרירות וקיימות . דומה הדבר למלומדים שאינם מכירים את העקר...  אל הספר