ד. התקדמות תהליך קריאתי בכתבי שטיינר והמסקנות שעלו ממנו

סוף דבר וכמה מסקנות 969 והאוניברסליות לעומת מסריו האנטישמיים בפרט והגזעניים בכלל ) בנושאים שבהם עסקתי, כולל פולמוסים שנסבו עליהן . לקראת סופה של הכתיבה, הגעתי למסקנה שתפיסת שטיינר את עצמו, כמי שהשקפותיו הן אובייקטיביות — חסרות משוא פנים ודעות קדומות — היא מוטעָה ; מסקנתי הייתה שההיפך הוא הנכון — תורתו חדוּרה לפני ולפנים במרכיבים אישיים-סובייקטיביים שהוא כלל לא היה מודע להם . בנוסף לכך, הגעתי למסקנה מהסוג של רדוקציה פסיכולוגית, שבתחילה ביקשתי להימנע ממנה, שתורת שטיינר 13 יתר על כן, אל מולעוצבה להיות כפי שהיא בשל מצבו הנפשי המורכב . יכולותיו האוקולטיות ( מומחיותו בתחום הנסתר ) וכושר ההוראה שלו, חל בשטיינר סוג של שיבוש — גבהות לב מוגזמת, שבְּשֶׁלה התערבבו זה בזה גורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים ; שיבוש כזה יכול לחוּל על אדם הרואה בתובנותיו אמת מוחלטת, סובר שהן חסרות גבולות, אינו נוהג להטיל ספק 14 ( מוסרי, פילוסופי או מדעי ) , והוא חסר ביקורת עצמית . שיבושים אלה במשנת שטיינר בולטים, לדעתי, כבר בספר היסוד המוקדם שלו, "הפילוסופיה של החירות" ( 1894 ) , שבו דנתי בהרחבה ( בחלק השני ) . מכאן עו...  אל הספר