ב. תפיסת האחדוּת בקבלה: מוניזם המתעלם מהריבוי או מונותיאיזם צר?

דברים של שטיינר הנוגעים לתורת הקבלה 943 עמ' 115 ) . את תורת הקבלה הציג שטיינר בהרצאתו זו כשכלולו המרבי של העיקרון השֵׁמִי-יהודי המְאַחֵד, החשיבה המאגדת שתוצאתה היא "תורה על מהות אחת" : " מכ ן יכולתם הספקולטי ית [ = של העמים השֵׁמִיים, י . ק . ] , יכולת של חשי ה סינתטית ש ין לה ח ורע, המומחשת תורת הק לה , משום שהקבלה נובעת בדיוק מאותה נטייה [ מאותו הנטייה השֵׁמית-יהודית, י . ק . ] " ( שם, עמ' 116 ) . היות שלפי שטיינר, הן המונותיאיזם היהודי, והן הקבלה כענף במונותיאיזם זה, מקורם בחשיבה המאגדת ( הסינתטית ) , משתמע מדבריו, שביהדות — אין הבדל מהותי בין המונותיאיזם לבין תורת הקבלה, כי שניהם מבוססים על החשיבה המאגדת את הכול — כְּאֶחָד . אף ששטיינר נקט את המונח הפילוסופי מוניזם , ולא את זה התיאולוגי-דתי — מונותיאיזם , בעיקרון השניים חופפים — מה שהופיע בעבר כמחלוקות בענייני מיתוסים או דתות, בין מונותיאיזם לפוליתיאיזם ( אֵל אחד לעומת אֵלִים רבים ) , הופיע בהמשך כמחלוקת פילוסופית בין מוניזם לפלורליזם ( למשל, המטריאליזם כמוניזם [ הכול הוא חומר ] , לעומת תורת המונאדות של לייבניץ, הדוגלת, לפי שטיינר,...  אל הספר